<h1>התרומה סימן קל"א</h1>
<h2>דף סד:</h2>
פרק התקבל. תנן נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גטה ר"י או' אביה ולא היא. פי' רש"י דווקא נערה. אבל קטנה אפי' לרבנן אביה ולא היא כשיש לה אב. ופרק האיש מקדש תנן נמי פי' כן מתחלה. והא דקאמר רבנן בגמ' רבנן סברי יד יתירא זכי לה רחמנא היינו דכשהית' קטנה לא היה לה רק יד אביה וכשנעשית נערה ניתוסף לה יד עצמה עם יד האב. ור"י סבר במקום יד אביה יד דידה לא כלום היא ואפי' בנערות. ושוב הגיה רש"י פרק האיש מקדש דהוא הדין לקטנה דהא פליגי בנערה להודיעך כחו דר"י וכן עיקר. וכן נראה מדפריך פ' האיש מקדש לרב נחמן דאמר אין נערה עושה שליח לקבל את גיטה מיד בעלה מהא דתניא קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה. עכ"ל רבי' יצחק ב"ש מ"כ.
<h2>דף פה.</h2>
זה סדר הגט צריך שיקח הבעל משלו הקלף דיו וקולמוס וימסרנו לסופר ואם אין לו יקננו הבעל. דהא בעינן וכתב. וה"ה אם כתבו הסופר בקלף שלו במצו' הבעל שהוא כשר. ובלבד שיתננו אחרי כן לבעל להיות שלו. כדתנן פרק כל הגט (כ"ז ע"א) בטופסי גיטין צריך שיניח כו'. ש"מ שהסופר כותבו בקלף שלו. אבל עדיף טפי ליתנו לבעל תחלה כדי שלא ישכח הסופר ליתנו אחרי כן לבעל. ואם הקולמוס מאחרים אינו פסול בכך. שהבעל הקולמוס אין בגט בשביל כך כלום כיון שלא נשאר כלום מן הקולמוס בגט כמו שנשאר מן הדיו. ויצוה הבעל לסופר בפני עדים כשרים שאין קרובין זה לזה ולא לבעל ולא לאשה ויאמר בפניהם לכתוב גט לאשתי עד שיהא טוב לדעתו או לדעת החכם שיש בעיר ואם הסופר אין קרוב סגי בעד אחד עמו. וצריך שני עדים שיכתבנו בפניהם לשמה שיודעין שכותבין לשם פלונית אשת פלוני ואחרי כן יאמר הבעל לעדים כשרים לחתום בגט. והסופר אינו יכול להיות אחד מעידי חתימה דחתם סופר ועד פסול כדפרי' לעיל בשמעת' דאומר אמרו. ואע"פ שהם שלש כתות עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב ועידי כתיבי לשמה ועידי חתימה אין בכך כלום ולא מקרי חצי דבר כיון שכל כתובות מעידה כל מה שצריך לראות בשעת ראייה דומי' דשלש כתות דעידי חזקה דכל אחת ואחת ראת בכל פנים כל מה שיכולה לראות. ולא כפי' רב אלפס דמפרש התם דאין קרוי חצי דבר משום שעדות של כתובות מועיל לענין פירות. ואולם לאפוקי נפשיה מפלוגתא טוב הדבר לעשות הכל בבת אחת שיאמר לסופר בפני עדים כשרים לכתוב גט לאשתו. ואות' עדים יהיו בשעת כתיב' ויאמר להם הסופר שיכתבו לשם פלונית אשת פלו' ולאותן עדים יאמר להם הבעל שיחתמו בגט. ואם עד בשעת כתיבה נראה שהוא כשר. דמסתמא כיון שהבעל צוה לסופר בפני עדים לכותבו מסתמא נתנו לשמה בהכשר. ואפי' אין מכיר כתיבת הסופר דרוב בקיאים הם ולא הצריכו חכמים להיות בשעת כתיבה כי אם לשליח המוליך גט לאשה שיכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם שלא יוציא הבעל לעז על הגט. אבל כשהבעל עצמו נותנו אין לחוש שמא כתבו הגט שלא לשמה. דאי יש לחוש שמא טעה הסופר או הבעל. אם כן הוא עצמו שהביא הגט אמאי אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא ודאי אין לחוש שמא טעה דרוב בקיאין הן. ובשליח הולכה דווקא הצריכו רבנן שלא יוציא הבעל לעז. אבל בגירושין שהבעל עצמו עושה אין לחוש. אבל אין להביא ראיה שא"צ עדים בשעת כתיבה כדאמרינן גבי חרש שוטה וקטן הכותבין גט צריך גדול עומד על גביו. דמשמע הא כשכותבו פקח א"צ. זה אינו. דמצינן למימר דהכי פי' צריך גדול עומד על גביו המלמדו כל שעה לעשות כל דבר ודבר לשמה. אבל מהוא עצמו שמביא גיטו שאצ"ל בפני נכתב ובפ"נ משם היא ראיה ומסתמא סברא דדייני מגמר גמירי. ואעפ"כ טוב הדבר להיות עדים בשעת כתיבה. וכן עמא דבר. ויחתמו עדים למטה ולא ירחיקו מכתיבת הגט יותר מריוח חלק שטה אחת. ויחתמו בראש השטה שלא יהא חלק מימין חתימתן בגליון כדי שיוכלו לכתוב פלו' לוה מפלו' מנה ואחרי כן יניחנו עד שיהיה יבש שלא יהא קרוי יכול להזדייף ואחרי כן יתננו ליד האשה בפני עדים ותהא ידה פתוחה עד שיניח הבעל הגט מאליו ויאמר לה הבעל בשעת נתינה התקבלי גטך ותהא מגורשת ממני ותהא מותרת לכל אדם ויקראו העדים או יעיינוהו בטו' בשעת נתינה שזהו הגט שחתמו בה ואותו שנכתב' בשבילה. ותימא היאך מצטרפין להכשי' הגירושים העדים שראו שעשאו הבעל שליח להולכה והעדים שראו מסירת גט לאשה לר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר דהני והני צריכי אהדדי והוי חצי דבר אי צריכי לעידי ביאה וכל המשניות דהמביא לא מסתבר דהוו כלהו כר"ע. וכשהגט ביד האשה והוא חתום יכולה לינשא באותו גט או לגבות כתובתה בלא הבאת עידי מסירה לב"ד אע"פ שצריך עידי מסירה שראו שבא ליד האשה בתורת גירושין לר"א ושמא אפי' בשיש עידי חתימה כדפריש' לעיל. מ"מ אינן צריכין לבא לב"ד. דכיון שהגט ביד האשה חתום יש לי לומר שבא לידה בהכשר וכמשפט עידי מסירה וכדתנן פ' השולח אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תקון העולם ומוקי לה כר"א וזהו תקון העולם שלא תהא צריכה להביא עידי מסירה לב"ד. דלר' מאיר צריך עידי חתימה ואינו תקון העולם וגם לדידי' כ"ש שאינה צריכה להביא עדי' שיהיו בשעת מסירה כדי לינש' כיון שהוא כמשפט. ומינה יש ללמוד שכמו כן אינה צריכה להביא עדים לב"ד עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב ושנכת' לשמה. וראיה נמי ממביא גט ממדינת הים שאינם מביאין עדים שצוה הבעל לסופר לכתוב לשמה. והא דאמרי' פ' התקבל (גיטין ס"ג ע"ב) צריכין שני כיתי עדים אחת שאומר' בפנינו אמרה לשליח להתקבל ואחת אומר' קבלה בפנינו את הגט וקרעו היינו משום שאין הגט לפנינו שנקרע וליכא שום הוכחה שקיבל. אבל אם קבל ביד האשה חתום מסתמא בהכשר בא לידה. וכן אם הוא ביד שליח שלה אינו צריך רק שעשאתו האשה שליח לקבלה ונאמן מכאן ואילך לומר שלגרושין נתנו לו הבעל. ואפילו מ"ד פרק התקבל בעל נאמן לו' לפקדון נתנו לה ולא לגרושין. ומפרש ר"ת דוקא היינו כשהבעל והאשה במקום אחד כדמפרש טעמא. דאם איתא דלגרושין יהבה לדידה הוא יהיב ולא לשליח. ספר תרוכין צריך לכתוב קודם שיטה אחרונה. והטעם דאבעיא להו פרק המגרש (פ"ב ע"ב) אי בעינא ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין כר' יהודה דלא ליהוי משמע דבדיבור' מגר' לה כדמפרש טעמא התם. ולא אפשיט'. אם דבר עיקר הוא והרי אין למדין משטה אחרונה. אם צריך לכתבו מקודם לכן דשמא בא ליד האשה בלא דין דיהוי ליכי מנאי כו'. והיא הוסיפה אותו בשיטה שבין העדים לכתוב. א"כ היה פסול דשמא היה צריך לכתוב ודן. ומהאי טעמא אומר ר"ת שאין לכתוב קיום מחקים ולא תלויות בשטה אחרונה בכתובות ולא בשטרות כי אם לפני וקנינא מיניה. אע"פ שהורגלו לכתוב בסוף השטר שריר וקים. והיינו טעמא דשמא בא ליד בעל השטר בלא שריר וקים ומחק למעלה חובתו וכתב קיום מחקים בשיטה חלק שבין עדים לכתב וכתב אחרי כן שריר וקים. אמנם העולם רגילין לכתוב קיום מחקים בשטה אחרונה. ונראה בשעושין כן סוברין שלמדין שפיר משטה אחרונה וסומכין על מה שכתוב אחרי כן שריר וקים. ולכך נמי היו כותבין שפיר ודן דיהוי ליכי וכו'. ספר תרוכין בשיטה אחרונה אע"פ שהוא עיקר הדבר דשמא צריך לכתוב ודן דיהוי. א"כ סוברין העולם שלמדין שפיר משיטה אחרונה וסומכין על מה שכתוב בסוף כדת משה וישראל. וקשה למו' רבי' היאך הורגלו לעשות כן. הלא שטר כשר בלא שריר וקיים מלבד גט מקושר. אבל בפשוט כשר מדאמרינן התם אין למדין משיטה אחרונה. דאי גט פשוט פסול בלא שריר וקים אמאי אין למדין משיטה אחרונה. וכיון דהכי הוא נחוש שמא בא השטר ליד בעליו בלא שריר וקים. כי כשר והגון הוא בכך ואחרי כן מחק למעלה חובתו והגיה דבר אחר למעלה וקיימו בשיטה אחרונה בחלק שבין העדים לכתב. וכתב אחרי כן שריר וקיים והשיב לו ר"ת כי כיון שהורגלו העולם עכשיו לכתוב שריר וקים יהא השטר פסול אם לא נכתב בו. א"כ לא חתמו העדים עד שנכתב בשטר שריר וקים ולכך למדין שפיר כקיום מחקים שבשטה אחרונה כיון שיש אחרי כן שריר וקים. וכן ספר תרוכין בגט או קיום מחקים בגט בשטה אחרונה כיון שיש בסוף כדת משה וישראל. וא"ת הלא גם בימי חכמי התלמוד היו כותבין כדת משה וישראל כדתנן במס' ידים שהיו כותבין המושל עם משה בגט. ואעפ"כ סובר התלמוד שאין למדין משטה אחרונה. יש לומר שלא היה כתוב בסוף הגט והכי משמע במשנה. אבל עכשיו תקנוהו לכתוב בסוף הגט. ואמנם לא סמך ר"ת על זה שכתב ואמר שאין לעשות קיום מחקים כי אם לפני וקנינא בשטרות ולפני ודן בגט. מיהו נכון שלא לעשות שום קיום מחקים בגט. ואי עביד תרי שריר וקים פסול. או אם מחק השריר וכתב עליו דבר אחר וקיימו בשיטה אחרונה וגם כתב אחרי כן שריר וקים פסול. כדאיתא פרק גט פשוט דאין עושין מחק במקום שהיה ראוי לכתוב שריר וקים. וסיום הגט ואגרת שבוקין וגט פטורין כדת משה וישראל להוי כמו חזרה מענינו של שטר ויכתבנו בשיטה אחרונה. ואם השטה ארוכה יותר יכתוב אותיות רחבות. וימלא כל השיטה מכתיבה כמו שאר שיטין. ולא יסיים הגט באמצע השטה. והטעם דאין למדין משיטה אחרונה כדאיתא פ' גט פשוט משום עדים שהרחיקו חתימת ידם מן השטר שיטה אחת כשר. ובאותה שיטה של חלק יכול לזייף מה שירצה. לכך אמרו אין למדין משטה אחרונה כי אם חצי שיטה. א"כ אם יחתמו העדים בחלק שבחצי שני של שיטה אחרונה שוב לא נלמוד משיטה שלפני חצי שיטה אחרונה. שכיון שהיא סמוכה לעדים יש לחוש שהוסיף בעל השטר בין עדים לכתב ונמצאת שבטלת ודן דיהוי ליכי מנאי באותה שיטה ואותו דבור הוא דבר עיקר כדפרי' לעיל. דלא אפשיט' בעיא פרק המגר' אי צריך ודן או לא. ואם יחתמו עדים תחת הכת' של שיטה אחרונה יש לחוש שמא תמלא עוד חצי שיטה חלק ותוסיף עוד שיטה אחרת שלימה בין העדים לכתב וילמדו מן החצי שיטה שהוסיפה שהיא קודם האחרונה. וכשהעדים חותמין יחתמו זה תחת זה בתחלת השטה. דאי זה אחר זה שמא יהא ריוח חלק בגליון לכתוב לפלוני בפנינו לוה פלו' מנה והוה ליה שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת כשר ויחתוך כל שלמעלה. מיהו אומר כי נמי ליכא אלא עד אחד יכתוב לפניו אני החתום חייב לפלו' מנה ויוציא עליו כתב ידו. ואם הגליון קצר כשר.
תופס הגט בכך ובכך בשבת בכך וכך ימי' לירח פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם. למניין שאנו מונין כאן בכרך פלו' דיתיב על נהר פלו' אנא פלוני המכונה פלו' בר פלוני שנולדתי בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני ועכשיו אני דר בכרך פלוני דיתיב על נהר פלוני. והנני עומד היום במקום פלוני דיתיב על נהר פ' צביתי ברעות נפשאי בדלא אניסנ' ושבקי' ופטרית ותריכי' יתייכי ליכי לית אנת אנתתי פלוני המכונה פ' בת ר' פ' המכונה פלוני שנולדת בכרך פ' דיתי' על נהר פ' ודרה עכשיו בכרך פ' דיתיב על נהר פ' והוי' אנתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקי' ותריכית יתייכי ליכי די תיהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין. ואינש לא ימחה בידייכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דייהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל.
<h2>דף פה:</h2>
אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא לורכיה ו"ו אחרונה של וכדו דלא לשתמע וכדי. וכן נמי לורכיה ויו שבאמצע שיבוקין תרוכי' פיטורי' דלא לשתמ' שביקין תריכין פיטירין וקאי אשאר נשי בעלמא דתיהווין דתיצביין תלתא יודין סמוך לנון. ובמכתב רבינו יוסף טוב עלם כתוב עוד שתי יודין אחרות אחת סמוך לדלית ואחת סמוך לתיו זהו חמשה יודין בכל תיבה ותיבה. ולכתוב למהך בלא יוד אחרי הלמד דלא לשתמע לי מהך. ולירחיק רגל שמאלי של ה' מגגו דלא לשתמע למהך לשון חוכא. ולכתו' להתנסבא. ולא לכתו' לאתנסב'. דלא לשתמ' לא ית סב' ב' תיבו' ולכתוב ודן בלא יוד דלא לשתמ' ודן דינא. ולא לכתוב ואגרת ביו"ד אלא ואגרת בלא יו"ד.
